ציור ביום מאי
ציור ביום: 21 במאי
היום הלכתי לדיזנגוף סנטר במטרה לקנות ספר ב"צומת ספרים", ואיכשהו הצלחתי לבחור את הספר היחיד שלא משתתף במבצע "שלושה במאה"/"חצי מחיר"/"ארבעה בעשרים" וכדומה. בכל אופן, כמובן שסקרתי בפעם המי-יודע-כמה את היצע הקומיקס הדל של החנות, ובמקרה נפלתי על עוד אחד ממקבצי הקומיקס הישראליים של שכחתי-את-שמם.
בגדול, אני די משתעממת מקומיקסים ישראליים. העלילה נוטה להיות מרחפת מדי, לא ברורה ולצערי לא מוקפדת כמו הציורים. אבל במקבץ שעיינתי בו היה סיפור של בתיה קולטון שדי משך את תשומת ליבי – סיפור אהבה (ואכזבה) קטן בבית ספר בירושלים של 1966 שהיה מצוייר נהדר, מבויים היטב ובעיקר – ישראלי מאוד. (והזכיר לי כמובן את הקומיקס תוצרת בית, שאני פשוט לא מצליחה לחזור אליו. גררררר). נזכרתי באווירת הסיקסטיז כשהתיישבתי לצייר את הציור של היום.
===
ואם כבר עוסקים בנוסטלגיה ובדיזנגוף סנטר, הרי פיסת רטרו להתענג עליה:
ציור ביום (עאלק): 16 במאי
האמת שהיה לי בראש בכלל ציור אחר, אבל פשוט לא הצלחתי לצייר אותו. לבסוף ציירתי מה שבא לי באותו הרגע. מה, לא רואים שזה חתול מהסבנטיז רטרו?
מינהלות וחיות אחרות
השבוע בהחלט לא היטיב עם הבלוג, וכפי ששמתם לב, בימים האחרונים לא התפרסמו ציורים בכלל. הכל החל בהרגשה פיזית מחורבנת, שהתחלפה בהדרגה בלאות ובחוסר חשק כללי – כי ברגע שמפספסים יום-יומיים (גם בשל נסיבות חיצונית), קל מאוד לוותר לעצמך.
בכל מקרה, היום לא יתפרסם ציור. מאוחר מדי. אבל מחר יהיה אחד. לא בא לי להפסיק עם הפרויקט, גם אם ההגדרה של "ציור ביום" די מעורפלת בהתחשב בתדירות עד כה.
עוד לא ראינו דם
תנו לי בשיניים
- נתאי על עדיגי הולכת לקנות לידה: חלק שני, ובו טיפול בהלם ורגשי אשמה
- נתאי על עדיגי הולכת לקנות לידה: חלק שני, ובו טיפול בהלם ורגשי אשמה
- דובי על עדיגי הולכת לקנות לידה: חלק שני, ובו טיפול בהלם ורגשי אשמה
- עדיגי על עדיגי הולכת לקנות לידה: חלק שני, ובו טיפול בהלם ורגשי אשמה
- הפיקוס על עדיגי הולכת לקנות לידה: חלק שני, ובו טיפול בהלם ורגשי אשמה