עמודו!

ציור ביום: 7 במאי (*2)

ראשית, אפתח בהתנצלות: אתמול הייתי אמורה לפרסם ציור, ולא עשיתי זאת. הסיבה: קרסתי מעייפות כבר בתשע בערב. בכלל, כל אתמול עבר עליי בערפילי עייפות קשים. בעבודה ריחפתי לי חסרת התמקדות (וכך אישרתי מיני כפולות שלא היו אמורות להיות מאושרות, ועם קוראי העיתון הסליחה), באוטובוס חזרה פיהקתי, ולאחר מכן גררתי את רגלי במסדרונות דיזנגוף סנטר. חיפשתי דיו וציפורן. למעשה, חשקתי בדיו עוד בתחילת השבוע, אבל לדאבוני גיליתי שכל חנויות האמנות שהיכרתי סגרו שעריהן. אני תוהה אם הסיבה לכך היא שיותר ויותר אמנים עוברים למחשב, מה שהופך את חנויות האמנות לנישה סטודנטיאלית (כי הם חייבים). למזלי הטוב, ואנדר הזכירה לי שיש חנות מלאכת יד בדיזנגוף סנטר. אכן, מלא ציוד מלאכת יד. אבל היה להם דיו.

במהלך שיטוטי בסנטר, נתקלתי בתופעה משונה. למעשה, נתקלתי בתופעה הזאת עוד בחמישי שעבר, כשעצר אותי בחור צעיר ותמוה-למראה ושאל אותי אם יש באמתחתי עצות כיצד להציע לחברתו הקבועה נישואים, ולאחר מכן ביקש את הטלפון שלי כדי להזמין אותי לחתונה אם הכל ילך כשורה (סירבתי, כמובן). הפעם, עצרו אותי שני בחורים, אחד סביר במראהו והשני מכוער כמו הכפולה שאישרתי כמה שעות קודם לכן. הם רצו לדעת "איפה אפשר להכיר בחורות נורמליות בתל-אביב". השבתי פניהם ריקם כשאמרתי להם שמעולם לא ניסיתי להכיר בחורות נורמליות בתל אביב או מחוצה לה. כעבור כחמש דקות, עצר אותי בחור נוסף, תמהוני אף יותר (ואלוהים עדי שראיתי מלא תמהונים בחיי, אני רולפליירית FFS), שתהה "מי משקר יותר במערכות יחסים, גברים או נשים".

לא חלפה דקה, ובחור נוסף מז'אנר התמהונים פנה אליי ושאל אם אפשר לשאול אותי משהו. בשלב הזה, המוח שלי התחיל לפעול, ועשיתי 1+1 זריז. "אתה השלישי שפונה אליי היום, אתם חלק מקורס?". הבחור המופתע השיב ב"כן" נבוך. "איזה קורס?" הקשיתי. הפעם הוא היה מופתע פחות, וסירב להסגיר את שולחיו. דקה לאחר מכן הוא נעלם אל ההמון.

קראתי רבות על קורסי "אמנות הפיתוי" ועל כך שהם מלמדים בחורים תמימים ונטולי כישורים חברתיים יסודות בהטרדה מינית במסווה של יצירת קשר עם בחורות. לא יצא לי עדיין להיתקל בחומר האנושי שעובר את הקורסים הללו. קשה להגיד שהנ"ל הטרידו אותי (האמת שזה היה די משעשע, ובכל מקרה לא התכוונתי לתת לאף אחד מהם את הטלפון שלי), אבל סלידתי מהקורסים האלה מעוררת בי תהיות האם לפנות להנהלת דיזנגוף סנטר ולספר לה על השיעורים שמתנהלים על חשבון עוברות אורח בימי חמישי בערב. אני תוהה מה תהיה תגובת ההנהלה.

בכל מקרה, אחרי כל זה – הציורים. כן, ציירתי שני ציורים – אחד בשביל אתמול ואחד בשביל היום. שניהם בדיו והציפורן החדשים שלי. לא נגעתי בטכניקה הזאת מאז התיכון, כך שזה בעיקר היה ניסוי וטעיה, בעיקר לאור העובדה שקניתי בטעות ציפורן עבה ממה שרציתי. ההשראה לשני הציורים נלקחה מאלבום תמונות "עשור לישראל", שמצליח בצילומים היפים והאופטימיים שלו לחמם מעט את ליבי הפוסט-ציוני. הציור הראשון מתאר ילדה-עולה מצפון אפריקה, וציירתי קודם כל מתווה בעיפרון. הציור השני הוא של חייל יפה-בלורית ותואר ואותו ציירתי ישירות בדיו. יצא קצת קריפי. בכל מקרה, היה כיף. נראה לי אתנסה עם הדיו גם בעתיד.

====

תגיות: פאטת, ציור ביום, ישראליאנה