עמודו!

Comfort Away From Home

וכך, נחתתי היישר מאפריקה אל חום אוגוסט המהביל, ומהר מאוד שקעתי בשגרה המוכרת להפליא. התינוק של השכנים ממשיך לצווח, השכן עם האספירציות המוסיקליות ממשיך לנסות את מזלו (לשווא), העיתונים מלאים בגיבובי ריאליטי/אנחנו-נגד-העולם/מה-לעשות-עם-הילדים-בחופש ותרבות הנהיגה הישראלית מעוררת געגועים לזו הקנייתית (חוק מספר אחד במומבסה לגבי רמזורים: There can be only one). חשבתי לעדכן את הבלוג תוך כדי מסעי, אך בעיות אינטרנט שונות ומשונות מנעו את רצוני, וחוץ מזה, למה להיתקע מול האינטרנטים כשאפשר לבלות עם אחייניות מסוכנות?

בסופו של דבר, הזכרונות שנצרבים בתודעה אלו לא הנופים המרהיבים והחופים הנפלאים (טוב, גם אלו), אלא בעיקר האנקדוטות המשעשעות שנילוו אליהם. האחיינית הגדולה (להלן אלה) הפכה מילדה שתקנית לדברנית חסרת תקנה, כולל מיני פקודות, סידורי ישיבה ונסיונות כנים להתחמק מכעס הורי מוצדק ("ילדה צעקה ואז בא בבון גדול"). האחיינית הקטנה (להלן רובי) צמחה מייצור זעיר וחסר שימושים, לתינוקת ארית רבת חוכמות ("פה פה פה", "דה דה דה", שלא לדבר על "פפפפפפףףףףףףףף" המנצח). וכך עברנו סדנת הורות מזורזת ורוויית אירועים משעשעים, כשבין לבין גם ראינו כמה חיות (למה יש פקק תנועה? כי הג'ירפה רצתה לחצות את הכביש), טיילנו, השתזפנו בים ואכלנו כמות נכבדה של פירות ופאלאק פניר.

בין היתר למדנו את הלקחים החשובים הבאים:

* זנזיבר הוא מקום שנשמע מעולה על הנייר, אך בפועל מדובר במלכודת תיירים מהסוג הגרוע. אפשר אמנם לתכנן טיול נטול-מלכודות באי הפסטורלי, אך הדבר שקול למציאת חוף נטול-צרפתים באוגוסט התל אביבי.

* לא שוכרים רכב מחברות מקומיות. הדבר עלול להיגמר בג'יפ מקרטע במקרה הטוב ובמטאטו (הגרסה המקומית למיניבוסים-חאפריים, רק ששם זו התחבורה החוקית) במקרה הרע.

* אם החלטתם להתלונן בקבלה של המלון על הספארי שארגנו לכם, והחלטתם להשתמש בילדים שלכם כנשק לסחטנות רגשית, אנא דאגו שהם לא יפצחו ב"פפפפפפףףףףףףףףףףףף" תינוקי מטופש רגע אחרי שאתם מבקשים מהצוות להסתכל על הפנים העגומות שלהם.

* קניה בעיקר ידועה בנופי הסאוונה שלה, אבל אם יש לכם זמן רק לספארי אחד, עשו טובה ולכו לאברדיירס. שווה כל זוז.

* "ערי עיזים" אלו עיירות שצמחו לצדי כבישים מרכזיים, וכוללות לרוב: פחונים, דוכנים בעלי סחורה לא ברורה, דוכן אחד למכירת קוקה-קולה, דוכן אחד למכירת קרדיטים לפלאפונים, כמות רנדומלית של ג'ומות (בטלן קנייתי ממוצע) ועיזים. המון עיזים. לפעמים יש גם מלונות דרכים למי שמאס בדרכים הארוכות והפתלתלות. כמו זה:

* סוף סוף נמצא נשק יעיל נגד הביצ'-בויז (בחורים מקומיים צעירים שמחפשים ספונסריות לבנות): להיות בהריון. הם פשוט לא התקרבו אליי. היה מעולה. בכלל, עשו לי די הרבה כבוד בזכות תוכניות ההתרבות שלי. ניגרי מסטול אחד אפילו הבטיח לי בן חכם ויפה כמוהו.

* במומבסה יש רק בית קולנוע אחד, ניאלי סינמקס, אבל הוא איכותי מכל בית קולנוע שתמצאו בגוש דן (למעט גת, אולי). והפופקורן זול וטעים. אגב, מומבסה סיטי מזכירה בעיקר את רמאללה (רק עם ים) ולאף אחד לא באמת אכפת מישראלים/יהודים. למעשה, יהדות זה נשק מעולה נגד גננים סוררים שהחליטו לגנוב ממעסיקיהם, שחוששים ממעשי וודו מזרח תיכוניים לא מוכרים.

* מודעות אבל בעיתונים קנייתים הן דבר קריפי במיוחד. וממכר בצורה לא ברורה. לרוב הן מכילות פוטורצח של המת + סיפור מותו וציון שמות קרובי משפחתו. זכורה מודעה של גרמני אחד, שרוב שטחה הוקדש לספירת שמות כל ילדיו, כולל התוספת האניגמטית "and many others".

* טיסות מאפריקה לישראל הן דבר מעיק, שכולל לרוב עשרות צליינים ניגרים עם מבט מזוגג בעיניים ושאלות כמו "Have you ever heard of Jesus Christ?". כשניסיתי להתחמק מהטפה, ולשאול אחת מהן אם יבקרו בירושלים או בכינרת, היא היתה בהלם שאני מכירה את המקומות האלה למרות שבעליל ברור שלא שמעתי על ג'יזס קרייסט.

* הרבה אנשים נוהגים ללגלג על אפריקה, מתוך מחשבה ש"אין שם כלום", אבל בסופו של דבר ההבדל ביננו לבין קניה לא כל כך גדול כמו שאפשר לחשוב. במומבסה אולי יש אבטחה פרטית וגדרות חשמליים בכל חור קצת יותר לבנבן מהממוצע, אבל היי, אצלנו מסתובבים עם M16 ברחובות.

אתגעגע.

תגיות: חיות מסוכנות, חיים

hunting wabbits!

בעוד כמה שעות אהיה על המטוס (*) לקניה, במטרה לפגוש אחייניות מסוכנות ושאר מרעין בישין. מקווה לעדכן את הבלוג משם. למרבה הפלא, יש במומבסה גם חשמל וגם אינטרנט, אם כי הם לא נוטים לעבוד ביחד. יאללה ביי!

====

(*) בהנחה שאתיופיאן איירליינס לא יחליטו להקדים/לאחר/להזיז ושאר הדברים שהם בדרך כלל עושים.

תגיות: חיות מסוכנות