עמודו!

זה הכי, אחי

אח שלי, פרט לשלל עיסוקיו, הוא גם קצין גאה בצה"ל. במשפחה כמו שלי, הידועה בקריירה הצבאית המבישה שלה, מפאר אחי את כוחותינו המזויינים ואפילו מוסיף סומק על לחייו של האלוף (במיל) אלעזר שטרן, ההוא שטען ש"כל התל אביבים משתמטים".

השבוע נאלץ אחי לפקוד "קורס בטיחות", במסגרת תפקידו הנוכחי כקמב"ץ. הוא חזר עם שלל סיפורים, שהיו יכולים להיות משעשעים, לולא היה מדובר בצבא שלנו. הנה אחד מהם:

מעשה בקצין בבסיס בצפון, שהוטלה עליו משימה: להעביר שלל תחמושת ופגזים לבסיס אחר בדרום. הצטייד הקצין ב"אביר" מתפרק, העמיס את הציוד, התכונן לנסיעה, כשלפתע ניגש אליו חייל ושאל אם יוכל לתפוס עימו טרמפ. הקצין, שהיה טוב לבב ושוחר שלום, הסכים ללא היסוס. מזרן בלוי הונח בין כלי המשחית, החייל נשכב עליו, פיהק קלות והשניים יצאו לדרכם הארוכה.

אי שם, בכביש החוף, סמוך לצומת כפר שמריהו, בלם הקצין שלנו בפתאומיות. החייל באותה העת היה שקוע בשינה עמוקה, ומחמת הבלימה הלא צפויה הושלך מהרכב. מבולבל מעט, מצא את עצמו החייל עומד באמצע כביש החוף, כשה"אביר" ממשיך לנסוע בנונשלנטיות. החייל לא איבד את עשתונותיו – חיש קל הוא עצר מכונית חולפת, והצביע על ה"אביר" המתרחק. נהג הרכב לחץ בכל כוחו על דוושת הגז, ותוך דקות ספורות הדביקו השניים את ה"אביר". הקצין הופתע מעט לגלות את החייל ברכב מן השורה, אך עסקת השבויים התבצעה, והחייל קפץ בחזרה אל מזרונו האבוד.

מכאן ועד לבסיס בדרום, נמשכה הנסיעה ללא אירועים מיוחדים. אך הקצין שלנו, כאמור, הוא טוב לבב ושוחר שלום – ועל כן גם טיפוס אחראי. עם הגעתו לבסיס, דיווח הקצין לממונים עליו על התקרית הלא נעימה בכביש החוף, ותוך שניות אורגנה ועדת חקירה.

חקרה הועדה, חקרה וחקרה. נלקחה עדות מהקצין, וגם מהחייל. כעבור יממה של חקירה אינטנסיבית התכנסה הוועדה, התדיינה בינה לבין עצמה, ופרסמה את מסקנותיה:

"להבא, יש להעמיס על ה"אביר" לפחות שני חיילים – כך שאם אחד מהם ייפול בטעות, חברו יוכל להודיע על כך לנהג הרכב".

לא נגעתי.

תגיות: לול, הפרחים לצה"ל