עמודו!

אותה גברת בשינוי אדרת: בלוג חדש-ישן נולד

אז ככה.

הרבה זמן הרגשתי ש"עמודו" זה לא זה. על פניו, הכל היה נכון: השם היה מחוכם ורטרואי במידה הראויה, היתה זומבילדה ב-header והעיצוב היה אדום-אפור-לבן אופנתי. אבל המרכיבים לא הצליחו להתגבש לבלוג שארצה לכתוב בו. "עמודו" נראה לי פשוט מתאמץ מדי, מתוחכם מדי, בלוג של בלוגרית ולא סתם יומן-רשת שלי. תהיתי אם לזנוח אותו בבית הקברות הגדול של האינטרנטים ואפילו שקלתי לחזור לל"ג הישן והטוב. ואז חשבתי לעצמי – למה לזנוח את "עמודו" אם אפשר להעביר אותו ניתוח פלסטי מקיף?

בקיצור, קבלו את "צ'יינמייל ביקיני". יש עיצוב עאלק-חדש (שזקוק לליטושים אחרונים), הזומביאלדה המעצבנת הועפה לעולם שכולו טוב, וכולי תקווה שהאדרת החדשה תגרום לי לכתוב יותר.

בכל מקרה, לרגל פתיחת הבלוג החדש-ישן, אני מכריזה בזאת על אתגר שגנבתי ללא בושה מהבלוג של ארבל: ציור ביום. בחודש פברואר הבא עלינו לטובה אני הולכת לפרסם בבלוג ציור אחד בכל יום. הנושא הנבחר הוא "ילדים", מהסיבה הפשוטה שאני מאוד אוהבת לצייר ילדים. אני לא מתחייבת לרף השקעה מסויים (בכל זאת, אני צריכה לקדם את הכלכלה הישראלית), או להנפיק ציורים איכותיים מדי יום (למרות שזה יהיה נחמד אם כן). אבל ציור ביום – יהיה גם יהיה.

המממ. השעה 5:25. למה לעזאזל אני ערה עדיין? נראה לי שאעשה משהו בנדון.

תגיות: מטא, אמנות לעם, חיים

בדרך למעלה

הייתי בטוחה שברגע האמת אני אצא בפוסט חגיגי. זה לא קרה. למעשה, שמרתי על שתיקה די רצינית בנושא. אפילו לאמא שלי, המעריצה מספר אחד (טוב, היא משוחדת), לא אמרתי דבר. אולי זה הפחד מלעשות לעצמי ג'ינקס, אולי כי היו לי דברים דחופים יותר לעשות, אולי כי אני סתם גרועה בלעשות לעצמי PR. אבל אחרי שני גיליונות ברצף אפשר סוף סוף להכריז:

יאאא!! יש לי קריקטורה שבועית ב"כלכליסט"!!

(זו הקריקטורה של שבוע שעבר. התפרסמה אחת נוספת היום, אבל אני לא בעבודה כך שאין לי את הגיליון).

הא. עשיתי זאת.

תגיות: אמנות לעם, תקשורת

How to Draw Comics The Adigi Way

לפני כמה ימים שאל אותי יוסי גורביץ: "אז כמה זמן באמת לוקח לך לעשות עמוד קומיקס?". אנשי המילים, כך מסתבר, לעיתים לא מודעים להשקעה הרבה שכרוכה בהפקת 10 שניות אנימציה או 5 עמודי קומיקס, שצריכתם לוקחת פחות זמן מרפרוף על הכותרות הראשיות של העיתון היומי. למילים אנחנו רגילים, הן זורמות מהר, קל לחבר אותן זו לזו, הן לא דורשות תוכנות מיוחדות, ועבור רבים 500 מילה הן עניין של מה בכך (חוץ כמובן מאוסקר ווילד שהשקיע יום שלם בהוספת פסיק, אבל הוא סתם מתחכם).
אי לכך, כשניגשתי לעבודה על עמוד הקומיקס הבא, החלטתי לשמור כל שלב ושלב בתהליך כדי להוכיח ליוסי שה-12 שעות זה לא מספר מופרך בעליל. במהלך העבודה חשבתי לעצמי, שאם כבר אני שומרת את השלבים בדרך אל העמוד המיוחל, אני יכולה לעשות מזה פוסט. אז עשיתי.

רקע: הקומיקס (או ליתר דיוק נובלה גרפית) הוא פרי עבודה משותפת שלי ושל יוסי, המתרחש בירושלים שחוברה לה יחדיו לא מכבר. הרעיון התגלגל ביננו לפני שנה וחצי, התחלתי לצייר לפני שנה, לקיתי בחוסר קריאייטיביות משווע, ולפני כשבוע חזרתי לפרויקט בכוחות מחודשים. להערכתי הוא יכלול כ-150 עמודים מצויירים, מה שאומר שעוד נכונה לנו עבודה רבה (כמה זה 12*150 כולל עבודת עריכה מפרכת? הממפף). כרגע אין לו שם, והוא שמור בהרדיסק שלי תחת השם מעורר ההשראה 1967. העמוד המוצג כאן הוא עמוד 11, בו משתתפים בועז כרמל (הדמות הראשית) ותמר הראל (דמות משנית למדי), שמגיעה למשרדו של בועז כדי לשכור את שירותיו.

שלב 1 – הסטוריבורד: למרות המראה הלא מרשים בעליל, מדובר בשלב החשוב ביותר בתהליך (חוץ מהסיפור, כמובן, אבל זו לא הבעיה שלי). לא משנה כמה מדהימים יהיו הציורים שלי, וכמה אנחות אורגזמתיות אגרוף מחובבי האסטתיקה למיניהם, אם הבימוי חלש – הסיפור פשוט לא יעבוד. האתגר בעמוד הזה רציני למדי, כי אחרי הכל מדובר בראשים מדברים ללא התרחשות דרמטית של ממש. בתעשייה, אגב, נהוג לצייר את הסטוריבורד באופן מרשים למדי, עם רישומים מושקעים והכל. מכיוון שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר, אני מתספקת בשירבוטים שרק אני מבינה אותם.

שלב 2 – מתווה ראשוני: באמת, אין לי מושג מה אנשים עשו פעם בלי פוטושופ (בעצם אני יודעת – הם השתמשו בשולחנות אור). מכיוון שאף אחד לא מצליח לחלץ רישום מדויק על הנסיון הראשון (לפחות לא אני), בשביל זה יש את העיפרון האדום לניסוי וטעייה ככל שיידרש. זה גם הזמן לעבוד על שפת הגוף של הדמויות כדי להבדיל ביניהן – בועז הוא פלמ"חניק זחוח, ואילו תמר היא טיפוס ישיר ונוקשה.

שלב 3 – קדימה למחשב: ככה נראה העמוד בתום שלב העיפרון והנייר, ורגע לפני משחקי הפוטושופ והצביעה.

שלב 4 – שיפוץ קל: השכבה האדומה המקושקשת הוסרה בקלות על ידי ביטול הערוץ האדום בפושוטופ. כמו כן עשיתי תיקון גוונים קל, וגם טיפלתי בבעיות רישומיות מזוויעות שנתקלתי בהן רק בדיעבד (אל דאגה, הבעיות הרישומיות יתקפו אותי גם בהמשך!)

שלב 5 – צביעה ראשונית: אני נוהגת להתחיל בצביעת הדמויות, כי רקעים זה מסובך יותר. אבל לפני הכל, אני צובעת את הרקע בצבע נייטרלי. הלבן של המחשב בוהק מדי ומבלבל.

שלב 6 – הצללות! דה ג'וי: האמת שפוטושופ בכלל לא מיועדת לדברים האלה. בשביל זה יש תוכנה בשם פיינטר, שמחקה כל כלי ציור שקיים (ולא קיים) בחוץ. אני דווקא מעדיפה את הפוטושופ, דווקא בשל מוגבלותיה. היא מאפשרת לי להגיע לצביעה יצירתית ומיוחדת יותר (אם כי בהרבה יותר תובענית וארוכה). בפיינטר אני משתמשת רק במשטחים גדולים, שאין לי כוח לעבודת נמלים. שיטת הצביעה, בעיקרון, פשוטה למדי – הרבה גוונים באמצעות המברשת של הפוטושופ עם Opacity נמוך, ואחרי זה מריחה של כל הגוונים.

שלב 7 – סוף הצביעה: ככה נראה הקומיקס אחרי שעות מפרכות של עבודה תוך כדי שמיעת מוסיקה מהסוג הלא-יותר-מדי-אינטליגנטי. אגב, הרצפה המצויירת לא באמת מצויירת, אלא גנובה מצילומים של הדירה הקודמת שלי.

שלב 8 – תיקון צבעים: הפיקוס העיר לי, ובצדק, שהרקע האדום משמאל דרמטי מדי. שיניתי (בנוסף לכמה וכמה תיקוני צבע כלליים). על כל החבילה (שכרגע מונה כ-20 שכבות פוטושופ), אני מניחה שכבה overlay בצבע חום שמקנה לכל העסק גוון-ספיה-עאלק נוסטלגי, וגם מאחדת את הצבעים.

שלב 9 – טקסט ושיפוצים אחרונים: השתמשתי בפונט מרגליות בגלל המראה הענתיקה שלו, אבל ייתכן שבשלבים מאוחרים יותר אחליף את הפונט כי הוא קצת כבד מדי לטעמי. בינתיים הוא פתרון לא רע, מה גם שלהחליף פונט זה שטויות. כמובן שרגע לפני השמירה המיוחלת גיליתי ששכחתי להוסיף עשן מיתמר מהסיגריה של בועז (איזה כיף שאז היה מותר לעשן בכל מקום), אז בזריזות שלפתי מברשת ועיטרתי את העמוד בסלילי עשן. והרי התוצאה המוגמרת.

עוד 138 עמודים למנאייק.

תגיות: אמנות לעם, איך נפלו גיבורים

המיתון הוא השחור החדש

ומשחק שתיה, לרגל התקופה: קונים עיתון כלכלי כלשהו, ומצטיידים באלכוהול. מתחילים לקרוא את העיתון. בכל פעם שנתקלים באחת המילים הבאות – "מיתון", "המשבר", "משבר כלכלי", "משבר פיננסי" ו"המצב בשווקים" – שותים. באחריות שלי – לא תגיעו לעמוד הרביעי. הבעיה העיקרית במשחק היא שבהתאם לרוח הדברים, האלכוהול צריך להיות זול במיוחד (מה לעשות, משבר פיננסי לא הולך טוב עם רמי מרטן VSOP), מה שיגרור אחריו תוצאות לא ממש נעימות. כמו המשבר. או השואה.

תגיות: אמנות לעם, לחם עבודה, לול